Friday, May 17, 2013

אטרקציה תיירותית חדשה בירושלים: דרגנוע ענק בשכונת הר חומה

לאחר מספר שנים שבהן שימשה שכונת הר חומה אתר ניסוי לבדיקת יעילותם של פחי זבל מוטמנים, הוחלט בעירייה לפתוח כאן ביוזמה ניסויית נוספת: דרגנועי-חוץ, כאמצעי תחבורה, דרך התמודדות עם הטופוגרפיה השכונתית הקשה, ואטרקציה תיירותית.


גרם מדרגות "אקטרים" בהר חומה

כל מי שמתגורר בהר חומה – כמו מי שגר בשכונות ירושלמיות הרריות אחרות המאופיינות בעליות תלולות – מודע לקשיי הניידות הנגזרים מהטופוגרפיה המקומית. אומנם אדם בוגר ובריא, שיש לו זמן פנוי לכך, יהיה מסוגל לעלות בגרמי המדרגות האין-סופיים המחברים בין הרחובות בשכונות הללו, מבלי להתמוטט; אך אין הדבר נכון לגבי זקנים, אנשים עם מוגבלויות, אמהות מטופלות בילדים, ואנשים שזמנם מוגבל (למשל, הוריםהצריכים לפזר את ילדיהם לפני היציאה לעבודה).

עד כה, הדרך בה התמודדו תושבי הר חומה בסיטואציה בעייתית זו הייתה השימוש ברכביהם הפרטיים כדי לנוע בתוך השכונה פנימה. הדרג התכנוני, ברב חוכמתו, קבע תקני חנייה לפיהם הוקצה לכל יחידת דיור לפחות מקום חנייה אחד, ובד"כ שניים. כתוצאה מכך, היה נוח מאוד למשפחות שבאו לגור בשכונה להחזיק שתי מכוניות ואף יותר. זמינותן של המוכוניות אפשרה לתושבים להגיע לסופרמרקט, למכולת, לקופת-החולים, לגן, לגן-השעשועים, לבית-הספר, לבית הדואר, לבית הכנסת, למתנ"ס, למכון היופי, לפיצה, לפלאפל, ולכל מקום אחר בשכונה ללא צורך בטיפוס מייגע בגרמי המדרגות התלולים, או בסיבוב רגלי ארוך ולא-פחות מייגע ע"מ לעקוף את אותם גרמי המדרגות.

אך פתרון זה, הכרוך בפקקים נוראיים סביב מוסדות החינוך ומרכזי הקנייות השכונתיים, הרגלי חנייהמזכירים את המערב הפרוע, עבירות חנייה מרובות, זיהום אוויר, כבישים רחבים מידיי, סביבה לא בטיחותית ולא נעימה עבור הולכי רגל, וסגנונות אדריכליים מכוערים במיוחד עקב הצורך לאחסן כמויות אדירות של רכבים, אינו תואם את מדיניותה הנוכחית של העירייה, לפיה יש לעודד הליכה ברגל ואת השימוש בתחבורה הציבורית --  ולהפחית עד כמה שניתן את התלות ברכב הפרטי.

מסתבר כי לעירייה יש פתרון אחר וחדשני שבכוונתה ליישמו בקרוב: התקנה של מערכת דרגנועי-חוץ משוכללת ברחבי השכונה, במקביל למדרגות המחברות בין הרחובות, ובמקרים מסויימים אף במקומן.


דרגנוע בעיר מדיין-- courtesy of DaniBlanchette, Flickr


דרגנועי-חוץ מוצבים בלא מעט ערים בעולם כגון ברצלונה והונג-קונג. מקרה אחד שמשך תשומת לב רבה בשנים האחרונות הינו דרגנוע-הענק אשר הותקן בעיר מדיין שבקולומביה, בשכונת עוני (המכונה "קומונה 13") מהקשות במדינה והמאופיינת בטופוגרפיה די דומה לזו של הר חומה הירושלמית. שלא כמו תושבי הר חומה, רוב תושבי הסלמס של מדיין לא מרשים לעצמם להחזיק רכבים פרטיים, ועד לאחרונה נאלצו, ע"מ להגיע למרכזי התעסוקה העירוניים ולשאר שירותים ציבוריים ומסחריים, לעלות מדי יום במדרגות שמספרם השתווה לזה שבבניין בעל 28 קומות.

הדרגנוע, כמו גם הרכבל המשמש אמצעי תחבורה ציבורית בעיר, הינם מיזמים של צדק חברתי שנועדו לשפר את התנאים הפיזיים בהם תושבי הסלומס האלה חיים ,לחבר אותם לעיר ולמקורות פרנסה, ובכך לחולל שינוי חברתי של ממש. המיזמים האלה אף זיכו את מדיין לתואר "העיר החדשנית בעולם" לשנת 2013 (מקום שני בתחרות: תל אביב).

אז מה בין שכונת מצוקה בעולם השלישי לבין שכונת הר חומה, שרוב תושביה מתמקמים אי-שם במעמד הביניים, ומחזיקים במכוניות פרטיות המאפשרות להם ניידות פנים- וחוץ-שכונתית?

את השאלה הזאת שאלנו את סגנית ראש העיר רות סלע, המחזיקה בתיקי התכנון והסביבה בעירייה, בראיון משותף עם עמיתה סגן העיר גבי גנון.

סלע: "חייבים ליהפטר מהתפיסה המייושנת הרואה במכונית הפרטית פתרון של ברירת מחדל לכל דבר וסמל של יוקרה ולוקסוס. המכונית הפרטית פשוט הורסת לנו את סביבתינו הבנוייה, וגם את בריאותינו. המנהיגות העירונית הנוכחית הינה מנהיגות נאורה המקדמת נושאים של קיימות ובריאות הציבור, והתלותיות באוטו השוררת כיום בשכונות הפריפריאליות של העיר אינה עולה בקנה אחד עם הגישה שלנו.

"הנה, הפכנו את רח' יפה למדרחוב הארוכה והיפה במדינה. אי-אפשר עכשיו להתקרב למרכז העיר במכונית פרטית, והמגמה הזאת רק הולכת ומתעצמת – עד מעט לא יהיה לאן להגיע בירושלים במכונית פרטית, או אפיפה להחנות – חוץ מאשר בשכונות השינה הפריפריאליות! אך הגיוני הוא שניישם את מדיניותינו גם בשכונות הללו. במקום שהמשפחות תחזיקנה מכוניות נוספות רק כדי להקל על הגישה ליעדים הפנים-שכונתיים, נאפשר להן להגיע לאותם היעדים ברגל ולוותר לפחות על מכונית משפחתית אחת."

אבל, למרות מה שאמרת עכשיו לגבי "עוינותו" הגוברת של מרכז העיר למכונית הפרטית, התושבים עדיין צריכים להשתמש ברכביהם כדי להגיע למקומות העבודה שלהם ולמרכזי הקנייות וכו' שמחוץ לשכונה, בהיעדר פתרון הולם אחר.

סלע: "ברור שלא נוכל לקדם את מיזם הדרגנועים ללא שיפור דרמטי בתחבורה הציבורית. תדירותם של הקווים המשרתים את השכונה תוגבר לכדי כל 10 דקות, מה שיהווה "שירות אוטובוסים מהיר" של ממש. במקביל נבטל את תקני החנייה, כך שיהיה הרבה יותר קשה להחזיק יותר מרכב ממשפחתי אחד."

ביטול תקני החנייה יהיה צעד מאוד לא פופולרי, מן הסתם. זה עלול להעלות שאלות לגבי מידת ההתערבות של העירייה בחיי התושבים. אם התושבים התרגלו להשתמש במכוניותיהם בכל יציאה מהבית, ונהנים מאותה תחושה של יוקרה ולוקסוס שהזכרת לעי"ל, למה לקלקל להם?

סלע: "תראי, בתור נבחרת ציבור עלי לחשוב וגם לפעול לטווח הארוך, גם עם הדבר כרוך בהחלטות לא פופולריות בטווח הקצר. אורח החיים הנוכחי של תושבי הר חומה פשוט אינו בר-קיימא ואינו בריא. תושבי הסלמס של עיריית מדיין שבקולומביה זוכים עכשיו לתשתית שכונתית המקלה על ההליכה ברגל -- כך שהם לא ירצו ולא יזדקקו למכוניות פרטיות אפילו כשמצבם הכלכלי יאפשר זאת. הם ימשיכו להיות רזים וחטובים, ואילו תושבי הר חומה ה"עמידים" יחסית יהיו שלומפרים חלשלושים. אף התגנב לאוזנינו בעירייה שרבים מתושבי הר חומה תולים את שקי הזבל שלהם מהאנטנה של האוטו ונוסעים אתם עד לפח הממוקם מטרים ספורים מהבית. להתנהגויות כאלה אני, בתור נציגת הציבור, חייבת לשים קץ."

זה בכל זאת נשמע קצת "אח גדול."

סלע: "נו, ראש עיריית ניו-יורק, מיכאל בלומברג, דואג לציבור שלו באופו דומה, ואף עובר אותנו. תיכנסי למסעדה שם, תעייני בתפריט, ותמצאי שליד כל מאכל מצויין מספר הקלוריות שבו. בלומברג אף מנסה לאסור על מכירה של משקאות ממותקות, מטעמי בריאות הציבור."

נסיון זה לא צלח, מסתבר. חשבו שזה פולשני מדיי, וכך עלולים לחשוב כאן בירושלים לגבי נסיונותייך להפריד בין התושב לבין מכוניתו.

סלע: "אבל מיזם הדרגנועים – ומניעי הקיימות העומדים מאחוריו -- נופלים בדיוק בתוך הקטגוריה של התכנון האורבני ושל תכנון התחבורה, שהינם תחומי עיסוק מובהקים של הראשויות המקומיות. גם השאלה של מקום המכונית בסביבה העירונית הינה שאלה שאתה רשות מוניציפלית רשאית ומוכרחה להתמודד."

בשלב זה של המפגש ניתן להבחין בסימנים של אי-שקט אצל סגן ראש העיר גבי גנון, אשר המתין בסבלנות לאורך הסבריה של עמיתתו.

גנון: "עם כל הכבוד לקולגה הנכבדה שלי ולנושאים של קיימות ובריאות הציבור שהיא מייצגת ומקדמת אותם בנחישות ובכישרון, אני חייב להסתייג מהקביעה כי שיקולים סביבתיים ובריאותיים הם אלה שדחפו את מיזם הדרגנועים בסופו של דבר.

"אנחנו, בקונסטלצייה הנוכחית של העירייה, קפיטליסטים באופן מובהק, ואין זה סביר שהעירייה תיזום פרוייקטים בסדר גודל כזה ובעלות כזו סתם כדי לשמח את התושבים ולדואג לכושר הגופני שלהם. אנחנו כבר לא מדינת רווחה.

"המיזם חייב להיות רווחי – אחרת, איך נממן אותו? מאיפה נגייס את הכספים הדרושים לכזה פרוייקט תשתית מורכב?"

אכן תכננו לשאול בדיוק את השאלה הזאת. כיצד תממן העירייה את התקנתם והפעלתם השוטפת של הדרגנועים?

גנון: "הנה הצד המתוק של העניין. העירייה לא תוציא על זה גרוש מכספה. וגם לא נצטרך לשנרר. שני יהודים יקרים – אחד ישראלי ואחד מהתפוצות -- בעלי אמצעים ורצון גם לקדם את העיר וגם להרוויח, ישקיעו משאבים ויקבלו, בבוא הזמן, החזר על השקעתם."

איך יקבלו "החזר" על פרוייקט שנועד בעיקר להביא תועלת לציבור, ולא להביא הכנסות? השימוש בדרגנוע יהיה בתשלום?

גנון  (מחייך חיוך רחב): "לא, לא בתשלום – זה אמנם רעיון מעניין, אך לא פרקטי. יש דרכים אחרות להפיק רווחים ממיזם.

"תראי, המושג 'תועלת הציבור' הינו מושג שעבר את זמנו, ששייך לעידן הסוציאליסטי. הפילנתרופים של היום הפנימו זאת היטב, והגיעו למסקנה – בדיוק כמו במסורת הדתית שלנו – שהדרגה הגבוהה ביותר של הצדקה זה לאפשר לאנשים להתפרנס, ולא סתם להעביר להם כספים. אז הנה, זה מה שמערכת הדרגנועים בדיוק תעשה. התועלות הבריאותיות והסביבתיות לתושבים יהיו למעשה תופעות לוואי. עיקר תפקידם של הדרגנועים הוא להוות אטרקציה תיירותית, כמו הדרגנועים בעיר הונג-קונג, ששידרגו איזור עם טופוגרפיה קשה והפכו אותו לרובע מסחרי מבוקש וושוקק חיים! יקרה אותו דבר בהר חומה. יש  לכם נוף בית-לחמי מהמם – התיירים הנוצריים יבואו בהמוניהם, ברגע שתהיה קצת השקעה. אלי, כשיהיה שלןם עם בני הדודים, נקים רכבל שיופעל בין הר חומה לבין בית-לחם, כמו זה שאנחנו מתכננים בין העיר העתיקה לבין הר הזיתים. המממן העיקרי של הדרגנוע (יחד עם ארל מרגלית), קווין ברמייסטר,  ירכוש אחד ממגדלי המגורים בשכונה ויהפוך אותו לבית מלון מפואר, ארל יפתח כמה מסעדות לא כשרות, וכוווווולם ירוויחו. יהיה
סבבה."

מה, שכונת הר חומה הפרוזאית, עם האדריכלות המונוטונית המבוססת בעיקר על חניונים עם קצת תוספת של יחידות דיור, תהפוך ליעד תיירותי?


דרגנועים (מקורים) בהונג קונג --
 courtesy of Maucaine via Wikipedia



גנון: "למה לא? בזמנו חשבו שהדרגנועים בהונג-קונג יהיו כישלון מוחלט, אך עצם החדשנות שלהם משך אנשים והביא לפתיחתם של אין-ספור עסקים ומסעדות, הממוקמים לרוב סביב נקודות הכניסה והיציאה ממערכת הדרגנוע. סוג של פיתוח מוטה תחבורה ציבורית, כביכול.  לגבי הר חומה, נגמיש את הרגולציה כך שניתן יהיה להמיר את החניונים של הבניינים למרחבים מסחריים. ייפתחו חנויות בוטיק, בתי-קפה ופאבים במפלס הקרקע של הבניינים."

זה נשמע מדע בדיוני. אבל באיזו מידה התושבים עצמם מעוניינים בכך? אולי הם דווקא לא ירצו פאב מתחת לכל בית? מדובר הרי בשכונת מגורים שאוכלוסייתה מורכבת בעיקר ממשפחות צעירות – רובן דתיות במידה זו או אחרת.

גנון: "תראי, פאב מתחת לבית זה מחיר זניח לעומת ההכנסות שיוזרמו לשכונה ויאפשרו לספק את כל אותם השירותים המוניציפליים החסרים בה כעת – ספרייה, טיפת חלב המסוגלת לעמוד בעומס, מתקני הצללה בגני השעשועים, מבני גן ובתי כנסת בהתאם לביקוש, טיפוח ותחזוקה של השטחים הציבוריים הפתוחים. סוף-סוף העירייה תיקח אחריות על השטחים הרבים שלא הייתה מוכנה כל השנים לקבלם מידי משרד השיכון. כל הבעיות שהתושבים מתבכיינים עליהם כל הזמן פתאום תבואנה על פתרונן!"

רגע – הלא מדובר בשירותים שהיו צריכים להיות מסופקים לתושבי השכונה בכל מקרה – בתמורה לארנונה שהם משלמים?

גנון: "הצחקת אותי. מה, חשבת שלתושבים מגיע משהו תמורת הארנונה? הארנונה בקושי מכסה את פינוי הזבל בשכונה, אחרי שלוקחים בחשבון את כל הדברים הבאמת חשובים שהעירייה צריכה לממן אותם עם המשאבים המוגבלים שלרשותה. ארנה חדשה שעלותה חורגות מהתקציב המקורי שלה במאה מיליון שקלים, למשל. ועל תשכחי את האירועים המגניבים הרבים המתקיימים בעיר, כמו ה"פורמולה 1" המתוכנן לחודש הבא. כששוקדים על כאלה פרוייקטים ואירועים, אין פלא שלא נשאר כסף לספריות שכונתיות. הגיע הזמן שהשכונות הפריפריאליות תפסיקנה לשאול מה העירייה יכולה לעשות בשבילן, ותתחילנה לשאול מה הן יכולות לעשות בשביל העיר – אז אולי תהיה איזושהי התקדמות."

אבל האם יש באמת צורך בעוד מרחב תיירותי בירושלים? העיר העתיקה ומרכז העיר לא מספקים את הסחורה?

 גנון: "השם של המשחק הוא ביזור ושבירת מונופולים. למה ששכונות אחרות לא ייכנסו לשוק התיירות? תחרותיות בריאה בין השכונות השונות תבטיח אספקה אופטימלית של חוויות תיירותיות לכל באי העיר – כלומר, לכל הלקוחות של המוצר 'ירושלים'. בסך הכל אני מנסה לעשות בזירה העירונות את מה שאח שלי עשה בשוק הסלולרי. וחוץ מזה, הגענו למסקנה שהעיר העתיקה ומרכז העיר פשוט לא יעמדו בעומס כשיהיו כאן עשרה מיליון ויותר תיירים בשנה. פשוט אין לאזורים הללו כושר נשיאה. את זורקת שם שתי עטיפות פלאפל והעיר מלוכלכת.

אנחנו צריכים שכונות כמו הר חומה לתגבור."

******************

הערה חשובה: הכתוב דלעי"ל הינו סטירה. הנחת היסוד של המחברת הינה כי אף אחד לא ייחס את האמור ב"ראיון" לסגני ראש עיר כלשהם  של עיריית ירושלים, מן העבר או מן ההווה. בעזרת ה"ראיון" חתרתי לפתח באופן הגיוני (אם קיצוני) רעיונות מסויימים אשר נכנסו לאחרונה לאופנה, ולספק חומר למחשבה. 

No comments: